<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בהעלותך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שבעים איש [במדבר י"א]. (אינן) [אלו] ע' סנהדרין. ומהו לשון סנהדרין, ס"נ לשון סיני, כלומר שיודעים תורה שנתנה בסיני ומקיימין אותה, הדרין, לשון שמהדרין ומייפין התורה במדרשן. ואני שמעתי סנהדרין לשון סני דרין פי' שהיו שונאין דורונות כמו [חולין נ' ע"ב] סניא דיבי ומייסרין זה את זה.
<h2>דף ח.</h2>
מזקני ישראל [במדבר י"א]. שחילק הקב"ה כבוד לזקנים. בכמה מקומות מצינו כן, (שמות ג' ט"ז) לך ואספת את זקני ישראל וכן לעתיד לבא שנ' (ישעי' כ"ד כ"ג) ונגד זקיניו כבוד. א"ר שמעון בא וראה כמה חש הקב"ה על כבודן של זקנים [שנאמר בירושלים (שם מ"ז ו') על זקן הכבדת עולך מאד]. [ולקחת אותם]. אמר לו קחם בדברים, ואמור להם אשריכם שנתמניתם על ישראל, ודעו כי ישראל טרחנים הם וסרבנים הם, על מנת [כן] תקבלו עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם כשם שקבלנו עלינו. והתיצבו שם עמך. שתכניסם עמך שם ויטלו כבודן, ויהיו ישראל נוהגין בהם כבוד.
<h2>דף יז.</h2>
ואצלתי מן הרוח אשר עליך [במדבר י"א]. ולא שתהא חסר (מהם) [מנבואתו] כלום אלא כמדליק נר מן הנר שאור דליקתו אינו חסר כלום, שנ' (דברים ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
ואל העם תאמר התקדשו למחר [במדבר י"א]. מה עניין זה לזה, אלא מוסב למעלה ודברתי עמך ולא עמהם, מ"מ הם מתנבאים שאני עתיד לומר לך התקדשו לי למחר. וכן איתא במדרש [תנחומא בהעלותך י"ב]. אלדד ומידד, שמיעטו את עצמן מתוך צניעותן ואמרו אין אנו ראויין להיות עם הזקנים שנ' (י"א כ"ו) וישארו שני אנשים במחנה, ובגמ' בקלפי נשתיירו. ולכך היתה נבואתן מאת הקב"ה שנ' (י"א כ"ו) ותנח עליהם הרוח, ולכך כתיב (י"א כ"ה) ולא יספו שלא פסקה נבואתן, ונתנבאו מה שעתיד להיות אחר מ' שנה. אבל הזקנים שהייתה נבואתן משל משה שנ' (י"א י"ז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, פסקה נבואתם ולא היתה אלא עד למחר שנ' ואל העם תאמר התקדשו וגו'. לא כתיב אמור אל העם, אלא שנתנבאו כן אל משה, עתיד הקב"ה לומר לך למחר ואל העם תאמר התקדשו וגו'. [התקדשו]. הזמינו עצמיכם.
אדני משה כלאם [במדבר י"א]. אמרו לו ר' בני אדם שבישרוך שלא תיכנס לארץ ישראל כלם מן העולם. בגמ' הטל עליהם עול צורכי ציבור (המוטל עליהם) [והם כלין מאיליהן] כדאמרי' [שבת ל' ע"ב] אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצילות אלא מתוך שמחה.
<h2>דף לד:</h2>
כמת [במדבר י"ב]. שמצורע מטמא בביאה כמת באהל. אם אינה מרפאה בתפילתך תהיה כמת, כי מי מסגירה או מי מטהרה שאין כהן רואה בנגעי קרובו דאיתקש (ל)נגעים [לריבים]. וק"ק מאי קאמר מי מטהרה, ולא ליקרא עליה טמא ואז אינה צריכה טהרה, דאין הנגעים טמאים עד שיקרא כהן טמא. וכן נראה די"ל כבר קראה טמאה כשפנה אליה שנ' ויפן אהרן אל מרים, ולכך קאמר מי מטהרה. מיהו ק"ק מאי קאמר מי מטהרה והא הוה פנחס שהיה לה שלישי בראשון ומותר לראות דלא היה קרוב לה כ"כ. וי"מ שלא נתכהן פנחס עדיין. וי"מ מכאן פסק כמו שפר"ץ דשלישי בראשון פסול משום קורבה, ולא כמו שפי' רשב"ם בפרק יש נוחלין [קכ"ח ע"א] דהלכה דכשר כדשלח רב יוסף בר חמא.
<h2>דף קג.</h2>
ד' כיתין אינן רואות פני שכינה, ואלו הן כת לצים שנ' (תהלים א' א') ובמושב לצים לא ישב, כת חנפים שנ' (איוב י"ג ט"ז) כי לא לפניו חנף יבא, כת מספרי לשון הרע שנ' (תהלים ק"א ה') מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל קרי ביה א(ו)תו לא אוכל. כת שקרים שנ' (תהלים ק"א ז') דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
